מדבר שקר תרחק.

בבית המשפט האיסור הוא אף חמור יותר - מדבר שקר תרחק, לא רק שאסור לשקר, אלא שחייבים להתרחק מכל דבר שעלול להיראות כמו שקר או להביא לידי שקר. בית המשפט חייב להיות מקום של אמת צרופה. אבל כנראה שמימרה זו לא חלה על אלה שאמונים על שמירת החוק והסדר, הינו המשטרה והפרקליטות.

 

רק היום (שני, 26/09/2011) דווחנו על הפרשה החדשה, "פרשת התאונה" של פלמר ובנו, ומסתבר כי המשטרה שינתה את גרסתה מיום שישי האחרון וכעת היא טוענת שבסבירות גבוהה ניתן לקבוע שה"תאונה" שבה נהרגו אשר פלמר ובנו, נגרמה משיטת פיגועים "חדשה" של יידוי אבנים בתוך כדי נסיעה.

 

והינה שוב המשפחה טוענת : "המשטרה טייחה עובדות", ואילו מפקד מחוז ש"י טוען מנגד: "הטענה הזוייה".

וכאן נזכיר שוב את פרשת הרב משה טלבי ז"ל, שגם במקרה זה, טענה המשפחה לטיוח. השאלה היתה האם היה מדובר ברצח או התאבדות? ואכן לאחר חודשים רבים של חקירות ולאחר התערבות מומחים מטעם המשפחה, כמו גם התערבות משמעותית של התקשורת, הן הכתובה (ידיעות אחרונות) והן האלקטרונית (ערוץ 2 בתוכנית התחקירים 360), הוסכם לבסוף שיש לחזור ולחקור את התיק כתיק רצח דווקא ולא לסגור אותו כעוד מקרה התאבדות.

 

אם נמשיך ונרחיק למקרה נוסף בעבר, אותו רצח נפשע של תאיר ראדה ז"ל בת ה-14, בבית ספר נופי גולן שבקצרין, שמהרגע הראשון זכה למאמצים רבים מצד המערכת כולה, הן בית הספר, הן המועצה, הן הועדים וכמובן שגם המשטרה והפרקליטות, שעשו הכל על מנת להוכיח שאין אפשרות כי הרצח בוצע ע"י בני נוער.

 

וכך למעשה מלכתחילה נעצרו רק אנשים בוגרים בפרשה, שלושה במספר, עד שרומן זדורוב נפל כפרי בשל בידי חוקריו והוכרז כרוצח באסיפת העיתונאים שערכה המשטרה בה הכריזה "הרוצח בידנו" עוד בטרם הושלם השחזור.

גם אחרי שנים, כאשר הוכח מעל כל ספק שהתיק הזה נגוע בשיקולים זרים וגם כאשר הוכחו שמותיהם של המעורבים האמיתיים בפרשה, דאגו שומרי החוק אשר טיפסו ועלו כבר על אילנות גבוהים, לשמור על ההחלטה ועל היציבות. 

 

ככה זה, על מנת לשמור על יציבות המערכת ולהסתיר את האמת המרה והכואבת מהציבור ניתן לעוור את עיניו:

פיגוע הופך לתאונה.

רצח הופך להתאבדות.

ורצח ילדה ע"י בני נוער המונעים מקנאה הופך לרצח ע"י מבוגר ללא מניע.

 

הכל למען הרגיעה, שהרי אין אנו רוצים לזרוע פחד בקרב הציבור הנוהג בכבישים ובוודאי שאיננו רוצים לגרום לפאניקה בקרב ההורים השולחים את ילדיהם למקום "הכי מוגן" עבורם – בית הספר.

כמו בת יענה מכסים את עיני הציבור, כאילו אין בעיה.

 

הגיע הזמן להודות:

הפכנו לחברה אלימה ביותר בזכות הטיוח, חוסר המאמץ להגיע לחקר האמת והעדר טיפול וענישה משמעותיים.

 

רק אתמול שודרה בחדשות ערוץ 2 כתבה על סטיות ילדים. בני נוער שמצלמים את חברותיהם בעירום ובמצבים מביכים ומעלים זאת לרשת באתרי זימה שונים. (ואחר כך כשילד מתפרק לגודל התסכול והבושה – יסגר עוד תיק כהתאבדות).

 

הגיע הזמן שנודה שאיבדנו כיוון וצלם אנוש.

רמת הוונדליזם והפשע חוגגים במחוזותינו ואנו ממשיכים לעצום את עיננו ולשיר בגאווה "עוד לא אבדה תקוותנו...".

הגיע הזמן להתעורר ומהר ולתבוע את השינוי החברתי - משפטי, האמיתי עכשיו:

די לטיוח בשם היציבות.

עד מתי תמשיך המערכת לקבוע "אמת או יציב – יציב עדיף" ?

 

הגיע הזמן לצאת למלחמה האמיתית על האמת והצדק,

אמנם זו לא מלחמת קוטג', אבל זו בהחלט מלחמת קודש.

 

הצטרפו עכשיו לקבוצה בפייסבוק: סיירת לוחמי הצדק למען משפט צדק בישראל

http://www.facebook.com/#!/groups/justice4us/

 

כותב המאמר: דורון בלדינגר,

מהנדס, מומחה וידאו וסאונד לתחום החקירות והמשפט הפלילי.

עד מומחה במגוון תיקים משפטיים, חלקם מהגדולים, המורכבים והמוצדקים יותר במדינת ישראל.

 

לאתר המומחה והדף: כך חוקרים תיק רצח!

מאמרים והרצאות - דורון בלדינגר